סדרות

מה קורה כשמשחזרים ארעיות, האם היא נשמרת? במקבץ הרישומים הבאים והטקסטים הנלווים אליהם אני בודקת את הגבול בין הארעיות הספונטנית והתמימה לסידורה מחדש. אני שואלת- האם ניתן לשחזר את הארעיות? האם השחזור מונע ממנה מלהתקיים? גיחות קסומות (ב- 1977 עד 2001) לתרבות זרה לי, למקומות חדשים לפעמים בלי לדעת לאן. יד על המפה לבחירת המקום הבא וככה הלאה מתגלגלים מנקודה לנקודה.

סידרת המנהרות מתרחשת כרגע ועדיין ממשיכה. זו סדרה שבאה והולכת צצה לה בטכניקות שונות ובפורמטים שונים- בטקסט, באקריליק על קנבס, בהדפס לינולאום. הרבה מהנושאים שאני עוסקת בהם מופיעים כסדרה צצים ובאים בניסיון למצות את התהיות שלי ולא תמיד זה נגמר, אני ממשיכה הלאה לנושא אחר וחוזרת.

תקופה שונה ומאתגרת עברה עלינו בשנה וחצי האחרונות בעולם השתולל וירוס שהייתה הרגשה כל פעם שהוא כמה צעדים לפנינו, אסונות טבע שהתרחשו ההרבה אזורים בעולם אפילו בישראל הקטנטונת שלא מנותקת מהכדור הזה כמה שלפעמים מתבלבלים לחשוב שכן. לכל זה נוספה הפוליטיקה המקומית שיצרה מתיחות וחילקה את העם וכמובן מדינה מוקפת אויבים "זכינו" גם במצב מדיני מתוח שהכניס אותנו לחדרים האטומים ולמקלטים.

תהליך היצירה של פרויקט זה החל בחיפוש אישי בזיכרונות ילדותי, אחד הדברים שעלו זה הזיכרון והרצון לטייל בעולם כדרך של פנטזיה על ידי נדידה ממקום למקום באופן לא פיזי אלא באופן מחשבתי. מה שהותיר אותי עם דיוקן בלי גוף המאפשר לי לנדוד ואולי לצופה הזדמנות לחלוק איתי ולנסות לחוות את התחושה של העלמות.

היום בתקופת הקורונה כשחצי הפנים שלנו מוסתר במסכה, למעשה האדם שמדבר מולנו חושף בעיקר את העיניים והידיים שלו שמנהלות את השיח. בשיחה בדר"כ רוב האנשים מקשיבים למילים, כלומר משתמשים בעיקר בחוש השמיעה לנאמר, בודדים וחדים הם אלו שמבחינים בהבעות הפנים והידיים זה כבר שילוב של חוש הראיה בזמן שיחה, התבוננות והקשבה עמוקה יותר שלא תמיד חשופה לעין רגילה. אנחנו רגילים להקשיב לשיחה המילולית ולא תמיד לזו שבאה לידי ביטוי ברמיזה ולפעמים קוראים לה "תחושת בטן" ושמדד לא מדעי ולא נחתך במילה ברורה קשה לנו לדעת ולשפוט את הנאמר (בעיניים ובידיים כשפה נוספת).

כשאני מגישה מזון אני שמה דגש על אופן ארגון המזון והאסתטיקה שנוצרת על הצלחת על מנת ליצור רגש ותחושה אצל הסועד. בפרויקט זה אני מציגה פרזנטציה של מזון על בד הציור לא כאובייקט טבע דומם, אלא כאובייקט בעל תכונות אנושיות המעוררות רגשות ותחושות אצל הצופה. לדוגמא, הרגע הזה בו הצופה שוכח שהוא מביט במזון ונפגש עם הזוג שנמצא על הבד.