היום בתקופת הקורונה כשחצי הפנים שלנו מוסתר במסכה, למעשה האדם שמדבר מולנו חושף בעיקר את העיניים והידיים שלו שמנהלות את השיח. בשיחה בדר"כ רוב האנשים מקשיבים למילים, כלומר משתמשים בעיקר בחוש השמיעה לנאמר, בודדים וחדים הם אלו שמבחינים בהבעות הפנים והידיים זה כבר שילוב של חוש הראיה בזמן שיחה, התבוננות והקשבה עמוקה יותר שלא תמיד חשופה לעין רגילה. אנחנו רגילים להקשיב לשיחה המילולית ולא תמיד לזו שבאה לידי ביטוי ברמיזה ולפעמים קוראים לה "תחושת בטן" ושמדד לא מדעי ולא נחתך במילה ברורה קשה לנו לדעת ולשפוט את הנאמר (בעיניים ובידיים כשפה נוספת).
קרא עוד