סדרות #ציור

היום בתקופת הקורונה כשחצי הפנים שלנו מוסתר במסכה, למעשה האדם שמדבר מולנו חושף בעיקר את העיניים והידיים שלו שמנהלות את השיח. בשיחה בדר"כ רוב האנשים מקשיבים למילים, כלומר משתמשים בעיקר בחוש השמיעה לנאמר, בודדים וחדים הם אלו שמבחינים בהבעות הפנים והידיים זה כבר שילוב של חוש הראיה בזמן שיחה, התבוננות והקשבה עמוקה יותר שלא תמיד חשופה לעין רגילה. אנחנו רגילים להקשיב לשיחה המילולית ולא תמיד לזו שבאה לידי ביטוי ברמיזה ולפעמים קוראים לה "תחושת בטן" ושמדד לא מדעי ולא נחתך במילה ברורה קשה לנו לדעת ולשפוט את הנאמר (בעיניים ובידיים כשפה נוספת).

כשאני מגישה מזון אני שמה דגש על אופן ארגון המזון והאסתטיקה שנוצרת על הצלחת על מנת ליצור רגש ותחושה אצל הסועד. בפרויקט זה אני מציגה פרזנטציה של מזון על בד הציור לא כאובייקט טבע דומם, אלא כאובייקט בעל תכונות אנושיות המעוררות רגשות ותחושות אצל הצופה. לדוגמא, הרגע הזה בו הצופה שוכח שהוא מביט במזון ונפגש עם הזוג שנמצא על הבד.